קבוצת CanVelo כן ולא היא קבוצת הרוכבים של המרכז לכלבי נחייה בבית עובד. הקבוצה החלה את פעילותה באוגוסט 2006. הקבוצה כוללת רוכבים עיוורים ורואים, הרכיבה ברובה הינה רכיבת שטח באופני טנדם מתוצרת Cannondale ומבוצעת בתדירות של אחת לשבוע.

במהלך שנת 2009 ביצעה הקבוצה תכנית רכיבות עמוסה שכללה את פרויקט "בשביל העצמאות" - רכיבה בקטעים לאורך כל הארץ כולל חבל אילת ורמת הגולן. בנוסף משתתפת הקבוצה ברכיבות כביש מאורגנות כגון "רוכבים עם גלגלים" ו"רוכבים וחיים" וכן מסע "רוכב ישראל" רכיבת כביש ממטולה עד אילת- 600 ק"מ ב 3 ימים.  שנת 2010 עומדת בסימן חמשת המופלאים, מסע בעקבות שיר. המדובר בחמש רכיבות עומק דו ימיות בכל רחבי ישראל.

קבוצת CanVelo זוכה לחסותנו הן במימון חלק מפעילותה והן בהקצאת רכב גורר לאופני הטנדם.

רכיבה על אופני טנדם

תדריך קבוצת CANVELO

מבוסס על מאמרו של שלדון בראון

בשביל מה זה טוב? רכיבה על אופני סינגל, היא חוויה מהנה מאד, אך אופני הטנדם מוסיפים מימד חדש לגמרי לרכיבה. הסיבות לרכיבה על אופני טנדם שונות, והנה כמה מהן:

• הטנדם מאפשרים לרוכבים מרמות שונות של כושר גופני ויכולת טכנית לרכוב בהנאה ביחד. הרוכב המהיר יותר אינו צריך עוד להמתין לאיטי, הרוכב האיטי אינו צריך להיאבק ולהיקרע על מנת להישאר יחד עם המהיר.
• הטנדם הופך את הספורט שהוא באופיו אינדיבידואלי לחוויה משותפת של זוגיות.
• הטנדם מאפשר לאנשים עם מוגבלויות ליהנות מחווית הרכיבה. הטנדם מאפשר להורים וילדים לרכוב יחד באותו קצב.
• הטנדם הוא הכלי האולטימטיבי למי שרוצים ליהנות מחווית המהירות.

יהיו הסיבות אשר יהיו, המאמר הזה מנסה לכסות כמה מהנושאים שעל כל רוכב טנדם להכיר.

"קפטן" (Captain)

הרוכב הקדמי ניקרא ברוב המקומות "קפטן". הקפטן הוא הרוכב המנוסה יותר, בעל השליטה הגבוהה באופנים ובעל כושר שיפוט גבוה. במקרה של צוות מתחיל, הקפטן יזדקק להפעלה רבה יותר של פלג גוף עליון מאשר ברכיבת סינגל. ככל שהצוות צובר ניסיון לרכוב יחד, דרישה זו תפחת.

לקפטן שני תחומי אחריות עיקריים:

1. לשלוט באופניים, כולל; איזונן בעצירה או בתנועה, היגוי, החלפת הילוכים ובלימה.

2. לשמור על שמחת הרכיבה של הרוכב האחורי! הטנדם אינו טנדם ללא האחורי. הקפטן חייב לזכות באמונו המלא של האחורי, חייב לעצור כשהאחורי רוצה לעצור, וחייב להאט כשהאחורי רוצה להאט.

מכיוון שהאחורי אינו רואה את הדרך, הקפטן אחראי להזהיר בזמן מפני מכשולים ומהמורות, על מנת שהאחורי יכין עצמו לקראתן. כשלון בעבודת הצוות הוא כמעט תמיד כתוצאה מחוסר אמון של האחורי בקפטן או מאוכף לא מתאים שהופך את כל הרכיבה לסיפור מהתח...

הקפטן צריך גם להתריע על החלפת הילוכים, ובעיקר הורדת הילוכים העלולה להוציא את האחורי מאיזון ולאבד את האחיזה בדוושות אם היא באה ללא התראה. עם הניסיון בצוות יפחת הצורך ברוב ההתראות על החלפת הילוכים.

Stoker( ה"מסיק") - הרוכב האחורי ניקרא ברוב המקומות הסטוקר (מסיק-של קטר) דהיינו, ספק הכוח. שמות אחרים מוכרים הם נווט, מקלען אחורי..

הסטוקר אינו טרמפיסט, הוא איש צוות שווה ערך . הסטוקר משמש בעיקר כמנוע. מאחר שאינו נידרש להיגוי האופניים, רוכב זה צריך להיות מסוגל לייצר יותר כוח מאשר אילו רכב על אופני סינגל. כתלות בכוח שריריו וכושרו ה גופני הסטוקר צריך לייצר כוח קבוע, או לשמור כוח עודף להתפרצות או לעליות. מכוון שתחילת התנועה בטנם מעט יותר מורכבת מאשר בסינגל, הפעלת הכוח חייבת להיות מעודנת אך חזקה והחלטית כך שהאופניים יגיעו לתנועה נשלטת במהירות האפשרית.

גם לסטוקר יש כמה כללי אל תעשה. אל תנסה לנהג את האופנים מאחור. העברת משקל בלתי ציפוייה של הסטוקר תקשה מאד על עבודתו של הקפטן ועלולה להוביל להתרסקות. הסטוקר צריך לשמור את גופו בקו האורך של האופניים ולהטות את גופו בפניות. במקרים בהם צריך הסטוקר לבצע איזו תנועה חריגה באוכף כמו שליפת בקבוק מים או שליפת קוץ מהגרב עליו לעשות זאת ללא הפרה של האיזון של האופניים. יש להימנע באופן מוחלט מפעולות שכאלה כאשר מתמודדים עם תוואי דרך קשים או תנועה צפופה. גרוד בגב מעת לעת, שירה בציבור, ניווט וצילום גם הם יכולים להיות חלק מתפקידי הסטוקר בצוות.

הצוות - הצוות ברכיבת טנדם הוא יותר מסכום חלקיו. צוות טנדם מנוסה מפתח רמה גבוהה ביותר של עבודת צוות ותקשורת אילמת, דרך שפת גוף, העברת משקל, שינויים בכוח דיווש ואמפטיה כללית.

לאחר מאות ק"מ של רכיבה משותפת תמצאו עצמכם גולשים (מתקדמים ללא דיווש) יחד, מעבירים הילוכים ללא התראה, ושולטים באופניים גם במהירויות נמוכות. זו אינה תוצאה של שיבוץ שני רוכבים מנוסים לרכיבה משותפת .זה התהליך של התפתחות תקשורת מיוחדת ייחודית שעובר צוות קבוע.

התאמת הטנדם - מאחר ששילדת הטנדם חייבת להתאים לשני רוכבים, הסיכוי לכך נמוך בהרבה מאשר במקרה של אופני סינגל. בדרך כלל עדיף שהקדמי יהיה הגבוה מבין השניים אך זה אינו תנאי בל יעבור. כאשר צריך להתפשר בהתאמה, יש להעדיף התאמה לקפטן. . מאחר ובאחריות הקפטן לייצב את האופניים כאשר הסטוקר עולה לאוכף מידת האופניים היא כזו שהמרווח במפשעה גדול יותר מאשר במקרה של אופני סינגל. מצד שני אם שהילדה קטנה מידי ניתן לפצות על כך בעזרת כידון גבוה או שילוב של כידון ומוט כידון ((stem מתאים.

באשר לסטוקר, הוא יכול להסתדר גם עם שילדה גדולה ממידותיו אם יתאים לעצמו כידון ומוט כידון לתנוחה נכונה.

יוצאים לדרך - מי שרוכב לראשונה כ"קפטן" צריך לעשות זאת סולו, ללא סטוקר על מנת לקבל את התחושה השונה של אופני טנדם. טכניקת המעבר מעמידה לתנועה, ה"יציאה", היא בעלת חשיבות עליונה בטנם.

לא ניתן להתחיל ברכיבה במהירות איטית כפי שניתן באופני סינגל, בודאי שלא לפני שצוברים ניסיון רב. הסוד הוא להאיץ ביעילות וממש לזנק קדימה ולכך נדרשת עבודת צוות ותיאום בין שני הרוכבים.

הטנדם לא נוטה לסלוח לשגיאות בטכניקת היציאה.

איך עושים זאת נכון סולו? עמוד כשהאופניים בין רגליך ושתי הרגליים על הקרקע. סובב את הדוושות כך שהדוושה בצד הרגל הדומיננטית שלך תהיה למעלה ב- 45 מעלות קדימה. הנח את רגלך על הדוושה הגבוהה, ולחץ מטה בכוח. פעולה זו תכניס את האופניים לתנועה ותסייע לך להרים עצמך לאוכף.

כל טכניקות העלייה האחרות המקובלות באופני סינגל אינן מתאימות לענדם ועלולות לסכן את הרוכבים.

איך עושים זאת נכון בצוות?

קפטן - עמוד בפיסוק כשהאופניים ניצבות בין רגליך. השען את המסגרת על רגל אחת להגברת היציבות וודא שהרגליים רחוקות מספיק מהדוושות האחוריות על מנת שלא תיפגע מהן. נעל את המעצורים על מנת שהאופניים לא יזוזו כאשר הסטוקר עולה לאוכף.

סטוקר - תוך שמירת איזון משקל הגוף במרכז האופניים ככל שניתן: סובב את הדוושה הקרובה יותר למצב תחתון והשתמש בה כבמדרגה. טפס לאוכף והנח את הרגל השנייה על הדוושה, התחבר לקליפים - אם יש. סובב את הדוושות למצב תחילת התנועה המתאים ל"קפטן" תודיע "מוכן" קפטן - הנח את רגלך על הדוושה הגבוהה ואז לחץ חזק. פעולה זו תעזור לך לטפס לאוכף כשהדוושה משמשת מדרגה תגרום לתחילת תנועה קדימה וייצוב האופניים. אל תפסיק לדווש לפני שהאופניים הגיעו למהירות יציבה.

סטוקר - זה הזמן שלך להפגין את מלא הכוח שאצור ברגליך על מנת שהאופניים יאספו מהירות ויתייצבו. היה מוכן לשלב שבו הקפטן ירצה להתחבר לדוושות (קליפ).

התהליך נראה אולי מסובך בתחילה אך בדרך זו תוכלו להבטיח "יציאות" מהירות ובטוחות.

עצירה - טכניקת העצירה היא פחות או יותר היפוך התהליך, אך נדרשת תשומת לב מיוחדת בכמה פרטים:

קפטן - זכור שעליך לייצב את האופניים וגם את הרוכב האחורי כאשר הוא יורד לקרקע.

השגיאות האופייניות הן: לאפשר לאופניים לנטות יותר מידי לצד אחד עד שאינך יכול עוד להחזיק את משקל הסטוקר. לא לפסק רגליים מספיק ולאבד את היציבות. לשכוח להתנתק מהדוושה השנייה (כשמשתמשים בקליפים).

סטוקר - שמור את מרכז הכובד שלך במרכז, נדנוד מיותר כאשר האופניים לקראת עצירה והקפטן עדיין לא מיוצב על הקרקע עלול להפגיש אותך עם הקרקע בצורה מכאיבה או מבישה. בדרך כלל אין צורך להסיר את הרגליים מהדוושות לפני שהקפטן אומר לעשות זאת. יחד עם זאת זה אינו חוק בל יעבור, לפעמים סטוקר ערני יכול לשלוח רגל לקרקע בזמן הנכון ולהציל את המצב.

מקצב (Cadence) - צוות טנדם אופייני עשוי לכלול רוכב מנוסה וקשוח ורוכב מתחיל וחסר ניסיון. הבעיה העיקרית בה עלול הצוות להיתקל היא המקצב, מה תהיה מהירות הסיבוב של הדוושות. הרוכב המנוסה יעדיף קצב דיווש מהיר יותר מאחר שדיווש מהיר הוא יעיל יותר ומפחית עומס מהברכיים. לעומתו הרוכב המתחיל יתקשה לדווש במהירות הגבוהה ויאבד במהירות את הנאתו מהרכיבה.

ברכיבת צוות בטנדם, מופקד הרוכב המנוסה על אושרו של המתחיל ולכן חובתו להתחשב ולהתאים עצמו לרמת המתחיל תוך שהוא מושך אותו בקצב הנכון לשיפור מתמיד של כושר וטכניקת הדיווח.

גלישה (Coasting) - גלישה היא השלב שבו האופניים בתנועה ללא דיווש. בנוסף למקצב גם הגלישה חייבת להיעשות בתאום. באופני טנדם, או ששני הרוכבים מדוושים או ששניהם גולשים. (יש אופציה למערכת S&Sשמאפשרת דווש עצמאי של כל רוכב אך לא נדון בזה כאן).

הכלל התופס הוא שהרוכב המנוסה נוטה לגלוש פחות מהרוכב המתחיל. המתחיל עשוי לעבור למצב גלישה כתוצאה מחשש ,מהירות גבוהה מידי לטעמו, חוסר ביטחון ,עייפות, או סתם בטלנות. רוכבים מנוסים יודעים שעדיף לשמור את הרגליים בתנועה גם כאשר אינן תורמות כוח הנעה מאחר שכך נישמר הקצב ונמנעת התכווצות של השרירים.

נושא הגלישה ייפתר מעצמו עם צבירת הניסיון של הרוכב המתחיל ועם התפתחות התקשורת בצוות. בשלבי ביניים, הפחתת מהירות או שימוש בהילוכים יכול להפחית את הנטייה לגלישה.

רכיבה עם סטוקר עיוור - למען האמת, מעט מאד נדרש להוסיף לתדריך על מנת להתאימו לרכיבה בצוות של קפטן רואה וסטוקר עיוור. ברוב המקרים, ניחן הסטוקר העיוור בחושים בריאים, שפת גוף שמגיבה במהירות ובמדייק לשינויים בתאוצות ובמרכז כובד, ריכוז גבוה, וקשב רב לדיווחים של הקפטן ולגרוניים מהסביבה.

הניסיון בקבוצה שלנו מלמד שאין צורך בצוותים קבועים בסוג הרכיבה שלנו שאינה תחרותית. ההקפדה על נהלי העלייה והירידה חשובה מאד לבטיחות הרכיבה ואין לוותר בשום אופן על יציאה מסודרת כשהמסלול לפנים פנוי ממכשולים ו/או רוכבים אחרים.

דגש מיוחד אנו נותנים להתראות לפני תמרונים חריגים, קירבה למכשולי צד וגובה, מהמורות, מדרגות, שינויים בתכסית כגון כניסה לחול או לשלולית, פניות , עליות ( תוך ציון אורכן המשוער ושיפוען) ירידות ועצירות פתאום.

שיתוף פעולה ועבודת צוות יעילה בנושאים הנ"ל מאפשרת לנו לאינות מרכיבה מאתגרת גם במסלולי סינגל קשים.

המתקדמים והמנוסים בין הסטוקרים העיוורים עושים שימוש יעיל בקליטים ומתחברים לדוושות. באחריות הקפטן להורות לסטוקר להתנתק מהחיבור לדוושות בקטעים בהם צפוי צורך להושיט רגל על מנת למנוע נפילה.

לא פחות חשובה מעבודת הצוות ברכיבה היא ה"צוותיות" כאשר אנחנו עם שתי הרגליים על הקרקע. בזכות הרכיבה אנו מגיעים למקומות חדשים, בלתי מוכרים ובחלקם גם בלתי מותאמים לנגישות העיוורים. עבודת הצוות בקבוצה שלנו היא הקסם שמאפשר לכולנו לראות ולהסתדר גם בתנאים קשים. בנושא זה, מעבר לכל תדריך וסדנת הצוותא שאנו מקיימים עלינו לשמור על רגישות גבוהה ערנות וזמינות, לצפות קדימה ולסייע לעיוורים שבייננו במקומות שהעזרה נחוצה.